גזר דין בתיק ת"פ 19687-08-11

מבוא

1.     ארבעת הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון שהוצג במהלך פרשת ההגנה, על פיו הודו הנאשמים בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (סומן באות א'), כשאין הסדר לעניין העונש. כחלק מהסדר הטיעון התבקש שירות המבחן לחוות דעתו לגבי כל אחד מהנאשמים. 

2.     כתב האישום המתוקן כולל שני אישומים בגין אירועים שאירעו זה אחר זה ביום 26.7.2011 בשעות הלילה, על פי עובדותיו ניתן לייחס את העבירות החמורות לנאשמים 3 ו-4 ללא הבחנה ביניהם. נאשמים 3 ו-4 סיכמו ביניהם כי יחטפו תיקים מעוברי אורח במרכז הכרמל, כשנאשמת 1 הייתה מודעת לסיכום זה. נאשם 2 שלא היה מודע לאותו סיכום, נענה לבקשת נאשם 3 והסיע את כל הנאשמים ברכבו לכיוון מרכז הכרמל. בעידודה של נאשמת 1 עצר נאשם 2 את הרכב ברחוב קלר, נאשמים 3 ו-4 ירדו מהרכב ניגשו לזוג קשישים (מתלוננת ילידת 1928 ומתלונן יליד 1924) שהלכו בעזרת מקל הליכה, דחפו והפילו את המתלוננת תוך משיכה בחוזקה של רצועת  התיק שלה.   המתלוננת נחבלה באזור המרפקים ובגב. נאשמים 3 ו-4 נטלו את התיק ונמלטו בריצה אל הרכב ומשם נסעו כל ארבעת הנאשמים לכיוון טירת הכרמל. במהלך הנסיעה ומתוך חילופי הדברים ידע הנאשם 2 כי שני הנאשמים ביצעו עבירה מסוג פשע וכי התיק הושג בעבירה מסוג זה. התיק הכיל בין השאר שני כרטיסי חיוב: כרטיס ויזה וכרטיס "לייף סטייל", כסף מזומן בסכום של 170 ש"ח, תווי קניה בסכום של 150 ש"ח, מסמכים ומפתחות.  בהמשך נכנסו הנאשמים לחנות בתחנת דלק, נאשמת 1 ניסתה למשוך כסף מזומן באמצעות כרטיס החיוב ותעודת הזהות של המתלוננת,  בקשתה לא נענתה ע"י עובד התחנה ואז רכש נאשם 2 במרמה באמצעות אחד מכרטיסי החיוב סיגריות ובקבוקי שתייה בסכום של 65.90 ש"ח.

3.     סמוך לאחר מכן בשעה 23:15, נסעו הנאשמים שוב לכיוון מרכז הכרמל כדי לבצע תקיפה לשם גניבת דברי ערך מעוברי אורח באזור הכרמל. נאשם 2 עצר את הרכב ליד מלון "נוף כרמל", נאשמים 3 ו-4 ירדו  מהרכב הבחינו במתלוננת 2 ילידת 1952 שהלכה יחד עם בני משפחתה בטיילת לואי, משכו בחוזקה רבה בכתפה עליו היה תלוי תיק וזאת כדי לגנוב את התיק. מתלוננת 2 נפלה ונחבלה, החלה לזעוק לעזרת בני משפחתה שהלכו לפניה. בעקבות כך נבהלו נאשמים 3 ו-4 ונמלטו לרכבו של נאשם 2 מבלי שהצליחו לממש את זממם.

4.     נאשמת 1 הורשעה על פי הודאתה בעבירות של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב וסיוע לתקיפה לשם גניבה, עבירה לפי סעיף 402(ב) וסעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן- חוק העונשין) עבירה לפי סעיף 17 סיפה לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו 1986 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 381(א)(2) וסעיפים 29 ו-31 לחוק העונשין.

נאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיוע לאחר מעשה, הונאה בכרטיס חיוב וסיוע לתקיפה לשם גניבה, עבירה לפי סעיף 260 וסעיף 261(1) לחוק העונשין, עבירה לפי סעיף 17 סיפה לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו 1986 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 381(א)(2) וסעיפים 29 ו-31 לחוק העונשין.

נאשמים 3 ו-4 הורשעו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, גניבת כרטיס חיוב, הוראה בכרטיס חיוב ותקיפה לשם גניבה,  עבירה לפי סעיף 402(ב) וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, עבירה לפי סעיפים 16(א) ו-17 סיפה לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו 1986 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 381(א)(2) וסעיף 29 לחוק העונשין.

רישום פלילי

5.     לנאשמים 1 ו-2 אין עבר פלילי, לנאשם 3-שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, תעבורה, תחילתן כבר משנת 2003 עת היה נאשם 3 כבן 14 ועל פי גזר הדין האחרון ביום 21.12.2010 נדון נאשם 3 ל-6 חודשי מאסר בפועל. לנאשם 4 שתי הרשעות קודמות שניתנו במסגרת בית משפט לנוער, עבירות אלימות ותעבורה, שבוצעו בשנים 2005 -2003,  נאשם 4 לא נדון למאסר בפועל.

תסקירי שירות המבחן

בעניין נאשמת 1- נמנעה קצינת המבחן מהמלצה טיפולית, על פי התרשמותה נאשמת 1 נזקקת לטיפול  וקצינת המבחן שקלה להמליץ על העדפת הצד השיקומי בדרך של הטלת עבודות של"צ ועמידה במבחן, אך בשל התרשמות של מוטיבציה נמוכה וקושי בשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול לאורך זמן, לא ניתנה המלצה כאמור.  סנגורה של הנאשמת הבהיר את הסיבה שהביאה לאי הבנה עם קצינת המבחן וביקש כי שירות המבחן יבחן בשנית אפשרות של העמדת הנאשמת למבחן ללא עבודות של"צ.

בעניין נאשם 2- המליצה קצינת המבחן לשקול ביטול הרשעתו משום שלפי התרשמותה הרשעה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית בהערכתו העצמית, ולחבל בהתפתחותו האישית והמקצועית. לגבי הענישה, ההמלצה הייתה לחייבו לבצע עבודות של"צ בהיקף של 220 שעות והעמדתו למבחן השירות למשך 24 חודשים.

בעניין נאשם 3- התרשמה קצינת המבחן מרמות גבוהות של סיכון ומסוכנות אשר תהליך טיפולי יתקשה לאיין, פרוגנוזה שלילית לשינוי ולשיקום ולכן לא ניתנה המלצה טיפולית.

בעניין נאשם 4-התרשמה קצינת המבחן מפרוגנוזה שלילית לשינוי ולשיקום, אורחות חיים בעיתיים, רמת מסוכנות גבוהה ולכן היא נמנעה מהמלצה טיפולית.

תמצית טענות הצדדים

6.     ב"כ המאשימה ביקש להרשיע גם את נאשם 2, להטיל על כל נאשם עונש לפי חלקו, עונש של מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות. בטיעוניו שם דגש על חומרת המעשים, תוך התייחסות לזהות הקורבנות, אנשים כבני 87, 83 ו- 59 בזמן האירועים, כאשר הנאשמים כל אחד לפי חלקו באירועים, ניצל בצורה בלתי נסבלת את חולשתם של המתלוננים, תוך הפעלת כוח וגרימת חבלות. לתמיכה בטענותיו הפנה לפסקי דין שונים. חומרת המעשים נלמדת גם מהתכנון המוקדם, ביצוע שני אירועי אלימות בסמיכות. לטענתו עיתוי ההודאה- תוך כדי שמיעת פרשת ההגנה אינו מצדיק התחשבות בנאשמים. בנוסף הפנה לעברם הפלילי של נאשמים 3 ו-4 וניתח את תוכן תסקירי שירות המבחן.

7.     ב"כ נאשמת 1 ביקש להטיל עליה עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בנוסף להעמדתה לתקופת מבחן בפני שירות המבחן ופסיקת פיצוי למתלוננים. בטיעוניו התייחס ספציפית לחלקה של נאשמת 1 והבהיר כי זהות וגילם של הקרבנות לא הייתה ידועה לה. היא שמעה מראש על כוונת נאשמים 3-4 לחטוף תיקים מעוברי אורח ובשל אישיותה כמתואר בתסקיר שירות המבחן, לא מנעה מהם לבצע את המעשים. הסיוע לטענתו הוא ברף הכי נמוך של עבירת הסיוע. בנוסף יש לזקוף לזכותה את דרך ניהול המשפט, ויתור על חקירת עדי תביעה רבים וחקירות קצרות של שאר העדים ואם כתב האישום היה מוגש בנוסחו המתוקן, המשפט לא היה מתנהל כלל. הנאשמת ילידת 1984, מעולם לא הסתבכה בפלילים,  נעצרה ל-47 ימים, מעצר שקטע את המשך ההתדרדרות שלה.  בהמשך שהתה במשך 112 יום במעצר בית מלא ולאחר מכן במעצר בית חלקי, לא נפתחו לה תיקים נוספים ולא הופרו תנאי השחרור. לתמיכה בטענותיו הפנה לפסקי דין שונים ואיבחן את פסקי הדין עליהם הסתמך ב"כ המאשימה.

8.     ב"כ נאשם 2 ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן, לבטל הרשעתו של הנאשם, להעמידו למבחן ולהטיל עליו ביצוע של"צ לפי התוכנית שנקבעה בתסקיר. בטיעוניו הבהיר כי העבירות המיוחסות לנאשם 2, למעט הונאה בכרטיס חיוב, הן עבירות בסמכות בית משפט שלום ורק הגשת כתב אישום לגבי כל הנאשמים יחדיו, הביאה להאשמתו במסגרת זו. לכך הוסיף כי גרסתו של נאשם 2 לא השתנתה לאורך כל הדרך ומיד לאחר שהמאשימה תיקנה את כתב האישום בהתאמה לאותה גרסה הוא הודה במיוחס לו. בתיאור חלקו הדגיש כי הנאשם 2 לא ידע על הסיכום שבין נאשמים 3 ו-4, ורק לאחר ביצוע העבירה המתוארת באישום הראשון משחזרו הנאשמים לרכב עם התיק נודע לו על ביצוע העבירה מבלי שהוא יודע על זהות הקורבנות, גילם או מינם. עבירת הסיוע לאחר מעשה, באישום הראשון, היא ברף הנמוך.  בנוסף תיאר את אישיותו החיובית של הנאשם 2, תרומתו לחברה בהתנדבות, ושירותו הצבאי שכלל תפקוד ותרומה מבצעית יוצאי דופן שפורט במכתבי המלצה (ס/1). נאשם 2 חי חיים נורמטיביים, מעולם לא הסתבך עם החוק, ובנסיבותיו המיוחדות ולפי הלכת בית המשפט העליון, יש לאמץ לטענתו את עמדת שירות המבחן ולא להרשיעו.

9.     ב"כ נאשם 3 ביקש לגזור את דינו במידת הרחמים ובאופן כזה שייתן "אור בקצה המנהרה" וידיעה שעם תום מאסרו יוכל להוכיח שיש לו עדיין תקנה ויכול להיהפך להיות אזרח צעיר ומועיל מן השורה.  בטיעוניו ניתח את המשקל שיש לתת למרכיבי הענישה השונים (בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין), תוך הדגשה כי יש לתת משקל מועדף לעקרונות ההלימה והשיקום. במקרה זה לטענתו, רף האלימות שבו נקט נאשם 3 על הסקלה של רף האלימות הוא לא מאוד גבוה ויש להביא זאת בחשבון.  באשר לניהול המשפט נאשם 3 מוכן היה לסיים את ההליכים בדרך של הודאה והבעת חרטה מתחילת הדרך ורק העובדה כי כתב האישום כלל גם את נאשמים 1 ו-2 הביאה לקיומו של ההליך. בנוסף הפנה לנסיבות חייו המורכבות והקשות של נאשם 3 כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן, מדובר בנאשם שלקח אחריות, מגלה אמפתיה כלפי הקורבנות, מביע תחושות של אשמה, חרטה ובושה ולתמיכה הוצג מכתב ממעסיקו האחרון המתאר את אופיו הטוב.